שיטות שפיתחתי

במהלך שלושה עשורים של עבודה עם מנכ"לים, פיתחתי שיטות מעשיות שהי חסרות כדי להשיג ללקוחות שלי
את המטרות המאתגרות שלהם, פעם אחר פעם.
כל אחת מהן נולדה מתוך אתגר אמיתי שעמד בפניי או בפני לקוחותיי,
וכל אחת מהן נבחנה בשטח, שוב ושוב, עד שהוכיחה את עצמה.
השיטות האלה נולדו לעבוד ולהשיג תוצאות והן יכולות לעשות את זה גם עבורכם.

פיתוח אסטרטגיה מסורתי יכול לקחת חודשים. בעולם של תנודתיות וחוסר ודאות, חלונות הזדמנות קצרים ואירועי "ברבור שחור" תכופים, הקצב הזה לא מעשי.
מודל Fa.S.T נוצר לאפשר פיצוח אסטרטגיות תוך שעות בודדות.
זו מתודולוגיה מובנית לחשיבה אסטרטגית יצירתית ואפקטיבית במהירות גבוהה.
לא חשיבה חפוזה. לא חשיבה רדודה. חשיבה מהירה שמייצרת תוצאות שתהליכים קונבנציונליים לא יכולים להשיג.

התובנה המרכזית: אנחנו צריכים אסטרטגיה נחוצה רק כשיש "קיר" שעומד בינינו לבין המטרה שלנו.
אם אין קיר, אם אנחנו יודעים כבר איך להשיג את המטרות שלנו, תכנון פשוט מספיק.
אבל כשאנחנו מתמודדים עם מחסום אמיתי, מכל סוג, אנחנו צריכים לפצח קונספט חדש שלא היה קיים קודם.

מה המודל הזה מאפשר?
במקום ניתוח רחב ובהרבה מקרים מיותר ברובו, Fa.S.T. משתמש בתשע שאלות ספציפיות למיקוד התהליך.
התוצאה היא לא שיפור קטן אלא "אפקט הקסם": פריצת דרך שהופכת את התחרות ללא רלוונטית.
אנחנו מפסיקים להילחם על שאריות באוקיינוס אדום ויוצרים הצעות ערך ייחודיות שמשנות את כללי המשחק לחלוטין.

למי זה מתאים?
מנהלים וארגונים שמתמודדים בשווקים תחרותיים שבהם מאמץ גדול יותר או תקציב גדול יותר יותר באותה גישה – לא יביאו את התוצאות הרצויות.
המודל כולל תהליך בן שישה שלבים:
– אנחנו מזהים במדויק את הקיר. אתגרים מעורפלים מייצרים אסטרטגיות מעורפלות.
– אנחנו מחפשים הזדמנויות שיוצרים עבורנו שינויים בשוק. אנחנו רוצים לקבוע מי מושפע ואיך כיוון ששם טמונות ההזדמנויות שלנו
– אנחנו מפתחים קונספט אסטרטגי: חיבור של קהל יעד ספציפי ודרך ייחודית לשפר את מצבם.
– אנחנו מתמקדים בהנעת התנהגות. עיצוב האסטרטגיה תלוי במניעים של הלקוחות, המחסומים שמונעים פעולה, וההנעה הספציפית שנדרשת להשגת התנהגות הלקוחות שתשיג עבורנו את המטרות העסקיות.

שיטת הבידול האסטרטגי מיועדת ליצור העדפה של הלקוחות.
מצב שבו קבוצה ספציפית של לקוחות בוחרת באופן פעיל במוצרים ובשירותים שלנו על פני חלופות, כי הם רואים בנו משהו שהם לא יכולים למצוא במקום אחר.

בלי הגישה הזו, אנחנו נאלצים להתחרות על מחיר או נוחות.
כשהמוצרים והמותג שלנו לא מבודלים, אנחנו יכולים לספר לעצמנו שאנחנו מתחרים על "איכות גבוהה" או "מחיר נמוך", אבל היתרונות האלה זמניים.
מתישהו, מישהו יציע איכות יותר גבוהה או מחיר יותר נמוך.

מה השיטה הזו מאפשרת?
הלקוחות שלנו מתחילים לומר: "איך אפשר להשוות?" כשאנחנו משיגים בידול אמיתי, אנחנו משיגים רווחיות וצמיחה גבוהות יותר.
התחרות הופכת ללא רלוונטית כי לקוחות מפסיקים למדוד אותנו לפי אותם קריטריונים שבהם הם משתמשים לכולם.

עיקרון חזק כאן הוא בידול Off-Core: בידול מפתיע בתחומים שלא נתפסים באופן מסורתי כמרכזיים לענף שלנו. זה מספק חסינות מפני חיקוי.
מתחרים לעתים קרובות לא מבינים את מה שלא מתאים לקונספציה שלהם על מה חשוב.
הם מבטלים את הבידול שלנו כמוזר או לא רלוונטי, עד שהם מבינים שהלקוחות שלהם עברו אלינו.

למי זה מתאים?
ביותר מ-30 שנה, מעולם לא נתקלתי בעסק שלא ניתן לבדל.
העקרונות המרכזיים פשוטים:
1. שונה עדיף על טוב יותר.
2. לקוחות מקבלים החלטות בשני שלבים: ראשית, אנחנו צריכים להיות רלוונטיים על ידי מענה לציפיות בסיסיות, אבל כדי לנצח, אנחנו צריכים להיות שונים.

בסוף המבחן פשוט:
האם הלקוחות שלנו יכולים לסכם את הבידול שלנו במשפט אחד?
המבנה שלו אחיד: "הם חברת ה-[קטגוריה], ש- [הבדל ייחודי]."
אם הלקוחות שלנו לא יכולים לומר את זה בצורה כזו ברורה, עדיין לא פיצחנו את זה.

משווקים שואלים בדרך כלל: "מה הלקוחות רוצים, ואיך נספק את זה טוב יותר מהמתחרים?"
וגם המתחרים שלהם שואלים אותה שאלה.

השאלה הזו לא רעה אבל בעידן ה- FOMO יש הזדמנות הרבה יותר גדולה:
לשווק את מה שהלקוחות שלנו לא מוכנים להחמיץ. אלה לא הרצונות הרגילים.
ברוב המקרים אם אנחנו לא יכולים לקנות משהו שאנחנו רוצים, זה לא נורא.
אבל יש לנו היום גם רצונות עוצמתיים יותר, שחשובים לנו יותר, שנוגעים במה שאנחנו לא מוכנים להחמיץ.

אלה רצונות משולבים עם FOMO.
אנחנו פוחדים שאם לא נממש את הרצונות האלה נחמיץ משהו חשוב או שתהיה לזה תוצאה שאנחנו ממש לא רוצים.
אלה ה- "סופר מוטיבציות שלנו".

והנה עובדה מרתקת:
גם אם המוצר או השירות שלנו לא כאלה שבמרכז עולמו של הלקוח, עדיין אנחנו יכולים לבנות מותג שמשרת "סופר מוטיבציות".
זה נעשה בהצלחה בענפים כמו שואבי אבק ונייר טואלט ובעשרות ענפים נוספים.

מה השיטה מאפשרת?
– שיטת FOMO-Flip מאפשרת לנו למצב את המותג שלנו כמענה לסופר מוטיבציה.
– הלקוח מפתח פחד להחמיץ את המותג שלנו.
– היתרונות העסקיים הם אדירים ובראשם ריווחיות-על.
– להחמיץ את המותג שלנו מרגיש ללקוחות כמו לאבד משהו שקריטי להם.

העקרונות המרכזיים של השיטה:
ראשית, אנחנו מזהים את הסופר-מוטיבציות של לקוחות המטרה שלנו ומבינים מה מפעיל את ה- FOMO שלהם.
אז אנחנו משתמשים בכלים המקוריים של השיטה כדי ליצור מותג שהוא מענה לסופר מוטיבציה המתאימה ביותר, 
וכך בונים מותג שהלקוחות לא מוכנים להחמיץ.

במשך שנים כפינו התנהגויות קנייה שונות לחלוטין לתוך תבנית אחת של "מסע לקוח".
התוצאה? אנחנו צועקים שירה על אנשים שצריכים הוראות הגעה.
מציעים מורכבות כשהם רוצים פשטות, או פשטות כשהם מחפשים עומק.

תחשבו על זה,
רכישת כרטיס לכנס מקצועי לא דומה בכלום לקניית מצרכים שגרתית.
בחירת מארגנת חתונות לא מזכירה קניית ביטוח חיים.
ובכל זאת, מסגרות שיווק קונבנציונליות מתייחסות למסעות האלה כאל וריאציות של אותו תהליך.
הן לא.

שיטת ה-Glove מזהה חמישה דפוסים נבדלים של מסע לקוח, כל אחד דורש מודל שיווקי משלו.
כמו כפפה שמתאימה בדיוק, כל מודל תואם לדרך הספציפית שבה לקוחות מתקשרים באופן טבעי עם סוג מסוים של עסק.
זה לא עניין של מה אנחנו מוכרים. זה עניין של איך לקוחות באמת מתנהגים כשהם קונים.

שני משתנים מעצבים את הדפוסים האלה: תדירות הרכישה והעניין של הלקוח בתחום שלנו.
– חלק מהלקוחות קונים לעתים קרובות ואכפת להם עמוקות מהקטגוריה שלנו.
– אחרים קונים לעתים נדירות ומעדיפים לא לחשוב עלינו בכלל.
ההבדלים האלה דורשים גישות שונות מהיסוד.

חמשת המודלים:
– מודל הקהילה משרת חובבים נלהבים שמשקיעים את עצמם באקוסיסטם שסובב את המוצרים שלנו.
– מודל החברות עובד לעסקים שממלאים צרכים חוזרים, שם הלקוחות מעריכים אמינות מעל התרגשות.
– מודל המציאות מתאים כשלקוחות מחפשים אותנו באופן אקטיבי לרכישות משמעותיות אך לא תכופות.
– מודל הפיתוי יוצר תשוקה לדברים שהלקוחות לא ידעו שהם רוצים.
– מודל הדרבון עוזר ללקוחות להתגבר על התנגדות לרכישות הכרחיות שהיו מעדיפים להימנע מהן.

מה זה מאפשר?
דיוק. כשאנחנו מזהים את דפוסי המסע הטבעיים של הלקוחות שלנו, אנחנו מפסיקים להילחם נגד האינסטינקטים שלהם ומתחילים לעבוד איתם.
אנחנו יודעים איך להגיע ללקוחות חדשים, לגרום להם לקנות שוב ולשמור עליהם לטווח ארוך.
אנחנו מבינים אילו כלים ופרקטיקות באמת יעבדו בהינתן האופן שבו הלקוחות שלנו מתנהגים באופן טבעי.

העיקרון המרכזי פשוט:
הגישה השיווקית האופטימלית חייבת להיקבע לפי האופן שבו לקוחות מתקשרים באופן טבעי עם העסק שלנו, לא לפי מה שהיינו רוצים שיעשו.
התאימו את השיווק להתנהגות שלהם, והכל ייכנס למקום.
הילחמו בדפוסים הטבעיים שלהם, ותתישו את עצמכם בדחיפה נגד זרם שתמיד ינצח.

מיתוג קונבנציונלי מתמקד בבניית מותגים שמחזיקים מעמד.
אנחנו משקיעים שנים בפיתוח מוניטין סבלני, טיפוח יחסים ומדידת ערך לקוח לאורך חיים.
אבל חלק מהמיתוג החזק והרווחי ביותר קורה כשאנחנו מתכננים במכוון מותגים שיבהיקו בעוצמה, ואז ידעכו.

שיטת Think-Short היא גישה שיטתית ליצירת מותגים קצרי-טווח (STBs) שמייצרים ביקוש מהיר ואינטנסיבי בתוך חלונות זמן דחוסים.
זה לא עניין של לקצר פינות או לחשוב קטן.
זה עניין של להכיר בכך שבהקשרים רבים, מיתוג זמני הוא לא מגבלה. הוא כל העניין.

תסתכלו על הנוף, השקות סרטים צריכות ללכוד את הדמיון בסוף השבוע הראשון.
סיבובי הופעות מוזיקליות קיימים רק לסדרת קונצרטים ספציפית.
קולבורציות במהדורה מוגבלת חייבות ליצור תשוקה בלתי ניתנת לעמידה בחלונות קצרים.

קמפיינים פוליטיים, סבבי גיוס, חוויות פופ-אפ, השקות מוצרים, תנועות חברתיות:
כולם דורשים התפרצויות מרוכזות של רלוונטיות תרבותית במקום נאמנות שנבנית לאט.

הטרנספורמציה של Stanley ממותג של 75 מיליון דולר לתופעה של 750 מיליון דולר בשנה אחת מדגימה מה אפשרי כשמשתלטים על הגישה הזו.

מה שיטת Think-Short מאפשרת?
היא מאפשרת לנו להנדס גלי ביקוש במקום לקוות שהם יקרו באופן אורגני.
מיתוג מסורתי הוא אדריכלי. אנחנו בונים אנדרטאות שמיועדות לעמוד עשרות שנים.
מיתוג Think-Short הוא תיאטרלי.
אנחנו מביימים דרמות מרתקות שלוכדות תשומת לב ומציתות פעולה בחלונות הזדמנות צרים.
ההופעה חייבת לרתק מהרגע הראשון, כי הקהל לא יחכה לסיפוק איטי.

השיטה עובדת כי היא מתיישרת עם המציאות הפסיכולוגית.
מחקר FOMO מגלה שאנחנו לעתים קרובות מונעים מאוד מהזדמנויות שמרגישות ייחודיות וחולפות.
כשאנחנו יודעים שמשהו לא יימשך לנצח, אנחנו שמים לב אחרת.
האופי הזמני מעצים את התשוקה.
בעוד מותגים קונבנציונליים נלחמים כל הזמן בדעיכת העניין, מותגי STB מחבקים אותה.

למי זה מתאים?
חברות בידור, מארגני אירועים, אסטרטגים פוליטיים, מייסדי סטארטאפים שמחפשים מימון, יזמי נדל"ן,
בתי אופנה שמשיקים קולקציות מוגבלות, וכל ארגון שצריך לרכז ביקוש לתאריכים או תקופות ספציפיים.
חברות שמבססות את אסטרטגיית המיתוג שלהן על STBs יכולות להשיג נתח שוק מרשים לאורך זמן דרך גלים עוקבים של מעורבות אינטנסיבית.

העקרונות המרכזיים:
ראשית, מיתוג Think-Short דורש "שיווק מחשמל" במקום בניית יחסים קונבנציונלית.
היו בלתי צפויים ומפתיעים. ערבו לקוחות בשובבות.
עוררו רגשות חזקים דרך פניות פרובוקטיביות.

שנית, התחברו למוטיבציות סיזיפיות.
אלה המשאלות שאנחנו רודפים תמיד אבל לעולם לא מספקים לגמרי.

שלישית, מדדו הצלחה באינטנסיביות ובמהירות במקום באריכות ימים.
כמה מהר אנחנו לוכדים תשומת לב?
כמה עמוק לקוחות מעורבים בתקופת ההתלהבות שלהם?
כמה יעיל אנחנו ממירים עניין לפעולה לפני שתשומת הלב עוברת למקום אחר?

רוצים לשמוע עוד?

השיטות האלה ושיטות מקוריות נוספות הן הבסיס לעבודה שלי עם מנכ"לים וארגונים.
אם אתם מתמודדים עם מטרות מאתגרות, אשמח לשוחח.