FOMO - האתגר הרגשי של עידן השפע
הרוב מכירים את המושג FOMO אבל רוב האנשים לא קולט עד כמה הוא משפיע על חייהם. כ-90% מהאנשים במדינות מפותחות, בכל קבוצות הגיל חווים את הפחד מהחמצה, Fear of Missing Out. למרות מה שאולי חשבתם, FOMO לא מוגבל לבני נוער, למדיה חברתית או להתבאסות מזה שהחברים שלנו נהנים בלעדינו. זה הרבה יותר גדול מזה. FOMO מחולל עשר מוטיבציות שמעצבות התנהגות בימינו והוא גורם משותף ליותר משלושים מגמות חברתיות, תרבותיות וצרכניות.
FOMO הפך לחוויה הרגשית שמגדירה את התקופה שלנו.
אז מה זה FOMO?
FOMO, הפחד מהחמצה, הוא האתגר הרגשי של חיים בעידן השפע. דורות קודמים התמודדו עם מחסור שהגביל את הבחירות שלהם. אנחנו מתמודדים עם הבעיה ההפוכה: אפשרויות אינסופיות בכל תחום בחיים שלנו.
דמיינו ילד שעומד בחנות ממתקים עם עשרה ₪ וחמש דקות לבחור. כל ממתק הופך למקור של לחץ כי בא לו על כולם. מה כדאי לו לבחור? וגם – לבחור אחד זה לוותר על אחרים טעימים לא פחות. דמיינו את הפנים של הילד הזה. עיניים פעורות שקופצות בין המדפים. ידיים שמושטות לכמה שוקולדים בו זמנית. הבעה של מצוקה על סף בכי.
זה אנחנו. כל יום. רק שחנות הממתקים שלנו היא העולם כולו, והמשאבים המוגבלים שלנו הם זמן, אנרגיה, כסף וקשב.
הצלחה כלכלית לא מפחיתה את ה- FOMO. להיפך, היא מעצימה אותו. ככל שאנחנו משיגים יותר, כך אנחנו רואים מה עוד אפשר להשיג. ככל שנפתחות יותר דלתות, כך אנחנו מבחינים בעוד ועוד חדרים שעדיין לא נכנסנו אליהם. יותר כסף דווקא הופך את ההחלטות הפיננסיות לקשות יותר, לא קלות יותר.
שתי הפנים של FOMO
FOMO, הפחד מהחמצה, הוא האתגר הרגשי של חיים בעידן השפע. דורות קודמים התמודדו עם מחסור שהגביל את הבחירות שלהם. אנחנו מתמודדים עם הבעיה ההפוכה: אפשרויות אינסופFOMO מקשה עלינו אבל הוא גורם שלילי בחיים שלנו. בצד החיובי, הוא דוחף אותנו לחיות חיים עשירים יותר, לפתח את עצמנו, למצות הזדמנויות שאחרת היינו מחמיצים. האנרגיה הזו מניעה התקדמות אנושית, חדשנות וצמיחה, גם אישית וגם של עסקים, מדינות וכלכלות.
בצד הפחות משמח,FOMO הוא המקור לחוסר הסיפוק הכרוני שרבים מאיתנו חווים. לרעש הרקע הזה של אי שקט מתמיד. ביסודו, FOMO הוא הפחד שאנחנו מחמיצים את ההזדמנות להפוך למי שאנחנו יכולים להיות ולחיות את החיים שאנחנו רוצים. זהו הפחד הקיומי שאיכשהו, למרות כל מה שעשינו, השגנו וחווינו, אנחנו עדיין מחמיצים את החיים שלנו כי יש עוד כל כך הרבה.
יות בכל תחום בחיים שלנו.
דמיינו ילד שעומד בחנות ממתקים עם עשרה ₪ וחמש דקות לבחור. כל ממתק הופך למקור של לחץ כי בא לו על כולם. מה כדאי לו לבחור? וגם – לבחור אחד זה לוותר על אחרים טעימים לא פחות. דמיינו את הפנים של הילד הזה. עיניים פעורות שקופצות בין המדפים. ידיים שמושטות לכמה שוקולדים בו זמנית. הבעה של מצוקה על סף בכי.
זה אנחנו. כל יום. רק שחנות הממתקים שלנו היא העולם כולו, והמשאבים המוגבלים שלנו הם זמן, אנרגיה, כסף וקשב.
הצלחה כלכלית לא מפחיתה את ה- FOMO. להיפך, היא מעצימה אותו. ככל שאנחנו משיגים יותר, כך אנחנו רואים מה עוד אפשר להשיג. ככל שנפתחות יותר דלתות, כך אנחנו מבחינים בעוד ועוד חדרים שעדיין לא נכנסנו אליהם. יותר כסף דווקא הופך את ההחלטות הפיננסיות לקשות יותר, לא קלות יותר.
איך גיליתי את ה- FOMO
נתקלתי בתופעה הזו לראשונה ב-1996 כשערכתי מחקר קבוצות מיקוד. שמתי לב למשהו מוזר:
נאמנות למותגים נעלמה, והחליפה אותה אובססיה לחידוש ופתיחות למותגים לא מוכרים.
התצפית הזו הובילה אותי לסדרת מחקרים שבעקבותיה פרסמתי בשנת 2001 את המאמר האקדמי הראשון בנושא.
כבר ב-1997 טבעתי את המונח "Fear of Missing Out" והתחלתי להשתמש בראשי התיבות FOMO ב- 2002.
כשהצגתי לראשונה את המושג "פחד מהחמצה" בכנס של איגוד השיווק הישראלי, שלוש מאות משתתפים חייכו.
באותו רגע הבנתי שזיהיתי משהו חשוב ויסודי בפסיכולוגיה המודרנית.
השקת פייסבוק ב-2004 והאייפון ב-2007 הגבירו את תופעת ה- FOMO לרמות חסרות תקדים.
מה שגיליתי בחדר עם קבוצה של כעשרה אנשים, הפך לכוח עצום שמעצב חיים ושווקים שלמים.
ההגדרת ה- FOMO
FOMOהוא נטייה רגשית מתמדת לחוות חרדה או פחד כשאנחנו חושבים שאנחנו מחמיצים, או עלולים להחמיץ, חוויות טובות והזדמנויות לקדם ולשפר את עצמנו ואת חיינו בכל מובן.
ולא מדובר בכך שהדשא של השכן ירוק יותר אלא בכך שהדשא שלנו יכול להיות ירוק יותר, תמיד ובכל תחומי החיים.
ארבעה טריגרים אוניברסליים שמעוררים את ה- FOMO שלנו: הזדמנויות חולפות שלא יחכו לנו, בחירה בין חלופות אטרקטיביות וויתור על אפשרויות, מציאות חיים שאנחנו שואפים אליה אבל היא מחוץ להישג ידנו, והזיקנה ובכלל המודעות ששלנו לכך שהזמן שלנו מוגבל.
FOMO הוא תופעה מורכבת
אנחנו מגיבים ל- FOMO שאנחנו חווים בנטיה לאחד משני קטבים. ב- "קוטב האטרף" אנחנו הופכים להיפראקטיביים, מנסים להספיק הכל, למצות כל הזדמנות, מקבלים החלטות אימפולסיביות, תמיד רצים אבל אף פעם לא מגיעים. ב- "קוטב השיתוק" אנחנו קופאים או לפחות מהססים ארוכות. מתקשים לבחור, כי כל בחירה פוטנציאלית פירושה להחמיץ אפשרויות אחרות. בקריירה, בזוגיות ואפילו בתיאום פגישה עם חברים. קשה להתחייב וקשה להתמיד. בקניות אנחנו ממלאים עגלה אבל לא תמיד סולקים. קונים ומחזירים. תמיד תוהים אולי יש משהו טוב יותר.
רובנו נעים בין שני הקטבים האלה ונוטים פעם לכאן ופעם לכאן, אם כי לכל אחד מאיתנו יש קוטב שאליו אנחנו נוטים יותר.
אנחנו שונים זה מזה במה שמפעיל את ה-FOMO שלנו. חלק פוחדים להחמיץ קידום בקריירה. אחרים פוחדים להחמיץ חוויות ייחודיות או מערכות יחסים עמוקות. ההיררכיה האישית של מה חשוב לנו מעצבת את פרופיל ה-FOMO שלנו.
FOMO בעולם העסקי
FOMO משנה את האופן שבו ארגונים מתפקדים. מנהלים בכירים מתנהלים באטרף של יוזמות, תגובות על מלכי מתחרים, אימוץ טכנולוגיות חדשות, הכרזה על תהליכי שינוי, ומתקשים להביל אסטרטגיה עקבית וברורה. עובדים לומדים להציג כל הזדמנות כדחופה, כל מגמה כמאיימת. ישיבות הופכות לתחרויות על מי יעלה את הדברים הכי דחופים שאנחנו עלולים להחמיץ. טשטוש אסטרטגי מחליף מיקוד אסטרטגי. או- שהמנהלים הססניים ומתקשים לבחור כיוון. סוג ה- FOMO של המנכ"ל מעצב את התרבות הארגונית.
ה- FOMO של העובדים מתבטא בחרדה מתמדת אם הם במקום הנכון, מתקדמים בקצב הנכון, מעורבים בפרויקטים הנכונים. בעיות המחוברות לארגון והרבה מהעומס והמתח בעבודה השוטפת מקורן ב- FOMO.
ולקוחות? ה- FOMO שלהם הוא גם אתגר שיווקי ושירותי אבל גם הזדמנות ענק.
שיטות שפיתחתי בעולם השיווק והמיתוג
עם השנים פיתחתי שיטות למנף FOMO להצלחות שיווקיות. הנה שתיים מהן: שיטת FOMO-Flip Branding מאפשרת פיתוח מותגים שלקוחות מרגישים שאסור להם להחמיץ. שיטת Think-Short Branding מאפשרת להשיג הצלחות שיווקיות מהירות והן שימושיות מאוד כשמשווקים דגמים חדשים, מוצרים טרנדיים ומוצרים עונתיים, אירועים כמו מופעים, אירועי ספורט, פסטיבלים, כנסים ותערוכות, פרויקטי נדל"ן, קמפיינים לגיוס הון ועוד.
אי אפשר לחסל את ה- FOMO (וגם לא כדאי לנסות)
יש כאלה שמציעים JOMO (Joy of Missing Out) חדוות ההחמצה, כתרופה. אבל מחקרים מראים ש- JOMOלא באמת קיים. אחרים ממליצים לצמצם באופן מלאכותי את ההזדמנויות שיש לנו ולהתנתק דיגיטלית. אלה לא פתרונות מעשיים. אנחנו לא באמת רוצים אותם.
הפתרונות הם אחרים.
ה- FOMO ריאקטיבי, הוא תגובה. הפתרון הוא פיתוח פרואקטיביות. זה אומר ליצור בהירות לגבי הערכים, המטרות והאסטרטגיה שלנו, בחיים ובעסקים. בנוסף, להזכיר לעצמנו את החשיבות והערך של מה שיש לנו ושל החלופות שאנחנו בוחרים. וגם לתרגל נוכחות, ללמוד להיות באמת במקום שבו אנחנו נמצאים. העקרונות האלה הם על קצה המזלג. יש שיטות ותהליכים סדורים שיכולים לעזור.
האנשים האפקטיביים ביותר שאני עובד איתם בוחרים הזדמנויות במכוון וממצים אותן בשלמות. הם למדו להקשיב ל- FOMO כמנגנון מזהה הזדמנויות, לבחון את ההזדמנויות הללו למול סדרי העדיפויות שלהם, ואז להשתמש בתובנות ולמקד את תשומת הלב, במקום לפזר אותה.
ההזדמנות האמיתית
ה- FOMO שלנו לא הולך לשום מקום. הוא מחווט בעמקי המוח שלנו, מעורר הפרשת דופמין והורמונים אחרים ומעורר את האמיגדלה שמזהה אובדן אופציות והזדמנויות כאיום קיומי. אבל אנחנו יכולים לשנות את התגובה שלנו וכך להשתמש ב- FOMO כמצפן וכגורם ממריץ וחיובי.